עצות להורים לטניסאים

התמודדות נכונה תאפשר לילדיכם גם להנות ולצמוח להיות אדם בוגר וגם תתרום לכם להרבה רגעים של נחת.
ילדים הם מטבעם תחרותיים, וטניס הוא ספורט תחרותי. למרות זאת, תחרויות לצעירים עד גיל 12 צריכות להיות מקור להנאה. במצב של היום התחרויות גורמות לילד ללחץ רב עד כדי כך שההנאה נעלמת. מה שיכול להביא לפרישה מוקדמת של הטניסאי.
כדי לעזור להורים אני אעלה פה מספר מסקנות מתוך כתבתה של רעיה יובל במגזין ספורטניס מצוות "עשה" ו"אל תעשה":

מצוות "אל תעשה":

1. אל תלחץ את ילדיך לנצח. אם תהיה מקור ללחץ, קרוב לוודאי שתפגע בילדך, במקום לעזור לו. ילדים מתפקדים טוב יותר באווירה נטולת לחץ.
2. אל תתרגשו יותר מדי כשהוא מנצח ואל תפגינו אכזבה גדולה מדי כשהוא מפסיד. לפעמים הבעת פנים אומרת הכל ומבטאת הרבה יותר ממילים, לכן היה זהיר גם מזה.
3. לעולם אל תתן לילד זכויות יתר בעקבות ניצחון. לדוגמא - "אם תנצח יוצאים לטיול.." או כל פרס אחר... הרעיון לטיול מצוין אבל לא לטובת ניצחון. הדבר יכול להלחיץ אותו במשחקים הבאים.
4. אל תפגין רגשות שליליות, פחד או עצבנות כאשר אתה צופה מהצד בילדך המתחרה. אם אינך יכול לצפות בילדך מבלי להיראות מתוח, אל תצפה. אם תצפה, תגביר לחץ על הילד. 
5. אל תסבך את תפקידך כהורה לספורטאי בניסיון להיות גם מאמנו, הפסיכולוג שלו וסוכנו. להיות הורה טוב ומועיל לשחקן הטניס הוא כשלעצמו תפקיד קשה. תוספת של תפקידים שיש ביניהם ניגוד אינטרסים, יהפכו את הקשר שלך עם הילד לבלתי נסבל עבורו, ובסופו של דבר גם עבורך. אם אתה בוחר לצפות באימון אל תתערב באימון והימנע מלהעביר ביקורת על שיטות האימון של המאמן. הניסיון מראה שאת האימון יש להשאיר למאמנים, ואת ההורות להורים.

מצוות "עשה":

1. כאשר אתם משוחחים עם ילדכם על פעילותו בטניס, הדגישו את הכיף, את ההנאה ואת הפעילות עצמה ולא את ערך הניצחון. 
2. כהורים עליכם להשקיע הרבה מאמץ ומחשבה, כדי להבטיח שילדכם לא ירגיש נחות, או נאהב פחות כאשר הוא מפסיד במשחק. אם הילד חש באכזבתכם, תלווה אותו המחשבה שהוא לא עומד בציפיותיכם. מחשבה זו עלולה לגרום לו לפרוש מהמשחק, במקום לחשוב ולהשקיע בעצמו יותר למשחק הבא.
3. תפקידכם העיקרי בילדכם הוא לתמוך, להתעניין, לעודד ולדאוג לילדכם כדי שימשיך לשחק ויהנה מהמשחק. הזמן החשוב ביותר לתמוך בילד, הוא כאשר הוא מפסיד במשחק. הסיוע בהחזרתו של הילד ממצב האכזבה למצב רגשי, בו יוכל להתמודד הוא משמעותי ביותר. תמיכה ועידוד ברגעים אלה עושים את ההבדל בין רכישת ביטחון עצמי לאובדנו.
4. כאשר ילד יורד מאוכזב מהמגרש לאחר הפסד אין טעם לומר לו - "זה לא נורא", הילד כואב את הפסדו וטוב שכך, זה לגיטימי. ברגעים אלה מספיקה לטיפה או חיבוק קל שיעבירו לילד את ההרגשה. אל תגרמו לכך, שיאלץ לתרץ את ההפסד, כי בדרך זו יהפוך את התירוצים להרגל, ולא יוכל ללמוד משגיאותיו.
5. הורידו מילדכם את הלחץ לנצח, אך הקפידו על שליטה בהתנהגות. אל תרשו לילדכם התנהגות שלילית חסרת שליטה, כגון קללות, זריקת מחבט, זוהי ההזדמנות היחידה בה עליכם להגיב בצורה פעילה אך לא בזמן המשחק. 
6. הבינו, לו ילדכם יכול היה לנצח את המשחק, הוא היה עושה זאת, אין ילד שעולה למגרש במטרה להפסיד. לא תוכלו לרכוש שליטה ישירה על נצחונותיו או הפסדיו. עזרו לילדכם להתמקד בדברים עליהם יש לו שליטה - ריכוז במשחק, התנהגות ספורטיבית, הניצחון או ההפסד הם רק תוצאה.

אני אתן דוגמא קטנה על עצמי - אני בתור ילד הייתי מאוד נלחץ מאבא שלי שצופה בי, תמיד רציתי להרשים אותו, להראות לו כמה השתפרתי באימונים. וככל שרציתי יותר לנצח, כך הייתי נלחץ יותר במשחק עד כדי כך שהיד שלי רעדה והייתי מפסיד. גם אבא שלי היה נלחץ לראות אותי מתחרה. לכן שנינו הסכמנו פה אחד שעדיף שהוא לא יבוא למשחקים, ובאמת הוא לא הגיע מה שגרם לי לשחק הרבה יותר משוחרר. כמובן כשגדלתי יותר וכבר צברתי ביטחון וניסיון כבר לא הפריע לי שהוא היה מגיע לפעמים לראות אותי מתחרה :)

לסיכום:
אתם כהורים, יכולים לשבור את ילדכם כשחקן מתחרה, או להפוך אותו לספורטאי מתחרה מכובד. אל תבססו את כל הקשר עם ילדכם המתחרה על הצלחותיו או כישלונותיו. עמדו לצד ילדיכם, תתמכו ותעניקו לו חום ללא קשר להישגיו בטניס.
אם יצליח, תהנו כולכם, ואם לא יצליח, לפחות תרוויחו קשר טוב ואווירה נעימה במשפחה. בואו לא נשכח - הטניס הינו חלק חשוב, אולי, בחייו של ילדכם, אבל הינו רק חלק ממכלול פעילותיו ותיפקודו כאדם.

צאו לשחק, תהנו מהמשחק,
עיסוק בטניס הנו אחד העיסוקים הספורטיביים הבריאים ביותר עם אחוז הפציעות הנמוך ביותר לילדים!
צור קשר לאימוני טניס לכם או לידכם עוד היום.